העליון אישר: חשוד בהפצת MDMA ואקסטזי יוסגר לארה"ב

השופט א' רובינשטיין:

א.       ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כרמל) בתה"ג 540-10 מיום 9.5.10, שבגדרו הוכרז המערער כבר הסגרה לארצות הברית בהתאם לחוק ההסגרה, תשי"ד- 1954.

רקע 

ב.       ביום 31.10.08 הגישה ממשלת ארה"ב באמצעות שגרירותה בישראל בקשה להסגיר את המערער בגין עבירות פדרליות - שראיות לכאורה להן הוגשו של קשירת קשר להפצת סם מסוג MDMA (להלן אקסטזי), סיוע להפצת סם מסוג אקסטזי, קשירת קשר להלבנת הון של רווחי סחר בסמים, והלבנת הון של רווחי סחר בסמים. נציין כבר כאן, כי העבירות הנטענות נעברו בשנת 2000, וכתב האישום בארה"ב הוגש ב-2003, הכל כפי שיפורט להלן: מן הנודעות, כי בין מדינת ישראל לבין ארה"ב קיימת אמנת הסגרה מ-1962 הקובעת הדדיות בהסגרת עבריינים (כתבי אמנה 505, כרך 13 עמוד 795); בתאריך 10.1.07 נכנס לתוקפו, לאחר מו"מ ממושך, פרוטוקול בין ישראל לארה"ב מ-2005, המתקן את האמנה; חוק ההסגרה תוקן בעקבות זאת בתשנ"ט ובתשס"א, בין השאר בקשר לאפשרות להסגרת אזרחים ישראלים (בכפוף להתחייבות להחזרה לריצוי עונש בארץ של מי שהיה אזרח ותושב ישראל בעת העבירה).

פסק דינו של בית המשפט קמא

ג.       בית המשפט קמא הכריז על המערער כבר הסגרה; נקבע, כי הצטברו ראיות שיש בהן לבסס כתב אישום בעבירות שיוחס לו. צוין, כי עולה מן הראיות שחלקו של המערער במעשים שיוחסו לו היה משמעותי, ואין בעובדה שחלק מן הראיות מבוסס על עדותו של עד מדינה כדי לפגום בעוצמתן לצורך הליך זה. הוטעם, כי על בית המשפט הדן בשאלות הסגרה לבחון האם קיימות ראיות לכאורה די הצורך להעמדתו לדין של מי שהסגרתו מבוקשת, ואין הוא צריך להידרש לשאלות מהימנות או משקל. כן נדחתה טענת המערער בדבר שיהוי בנקיטת הליכים נגדו על ידי ממשלת ארה"ב. עוד קבע בית המשפט, כי עד שנת 2004 התרופפו זיקות המערער אל מדינת ישראל ונוצרה זיקה יציבה וקבועה לקנדה, ותושבותו הישראלית פקעה. צוין, כי אמנם לא נטען שלמערער זיקה ממשית לקנדה כיום, אולם לא באו בפני בית המשפט ראיות לכך שהמערער השתלב במארג החיים בארץ, ולא הוצבע על זיקות ממשיות הקושרות אותו לישראל. לבסוף נדחתה טענת המערער להתיישנות העבירות שבהן הואשם. צוין, כי על פי הדין הישראלי, העבירות שבהן הואשם המערער לא התיישנו בישראל, וכך גם על פי הדין הפדרלי האמריקאי.

טענות המערער

ד.       בערעור נטען, כי הסגרתו של המערער לארה"ב מנוגדת לתקנת הציבור בשל השיהוי - בהגשת כתב אישום נגד המערער בארה"ב, בביצוע פעולות בארה"ב לצורך מעצר המערער, באיתורו בקנדה, באיתורו בישראל ובהגשת בקשת ההסגרה. כן נטען, כי לא נתמלא תנאי סעיף 9(א) לחוק ההסגרה שעניינו הכרזה על מבוקש כבר הסגרה, שכן כתב האישום בארה"ב הוגש מבלי שנשמעה גירסתו של המערער. עוד נטען, כי המערער הוא תושב ישראל; הא ראיה - הוא נהג לבקר בישראל, ואף המשיך לשלם מיסים בעבור נכסיו בה. לבסוף נטען, כי המערער נשוי ואב לילדים, ושבהסגרתו ייגרם עוול לו ולמשפחתו.

טענות המשיבה

ה.       המשיבה מבקשת לדחות את טענות המערער. נטען, כי קשה להלום את הטענה שיש לראות בהתנהלות ממשלת ארה"ב שיהוי, שכן הוגש כתב אישום בגין עבירות חמורות, שמן הראוי לחקרן גם שלוש שנים לאחר ביצוען. כך גם נטען באשר לטענת השיהוי במעצרו של המערער בארה"ב, בנימוק שרשויות ארה"ב התאמצו לאורך השנים לעצור את המערער ולהביאו לדין. אשר לשיהוי הנטען בביצוע פעולות לאיתור המערער בקנדה (בקשת הסגרה נשלחה ביום 23.10.03 לקנדה, וביום 24.2.04 הגיעו חוקרי משטרת מונטריאול לביתו של המערער) - צוין, כי אין זה מתפקידן של הרשויות בישראל לבחון את פעולותיה של משטרת מונטריאול ואת סדרי העדיפויות שלה במילוי משימותיה. אשר לטענת השיהוי בביצוע פעולות לאיתור המערער בישראל (ביום 24.1.05 הסתבר כי נערכות שיחות טלפון מביתו בקנדה למספרי טלפון בישראל; ביום 25.1.07 נעשתה פניה לרשויות בישראל, כדי לברר את היתכנות הימצאו בישראל; בפברואר 2007 נתקבלה הודעה מישראל, שלפיה המערער נמצא בארץ, ובקשת הסגרה הוגשה ביום 31.10.08) - לשיטת המשיבה גם במסכת אירועים זו לא נפל שיהוי. לפי הסבירה, הכנת בקשת הסגרה, אישורה על ידי הגורמים הרלבנטיים בארה"ב ושליחתה לישראל לכל אלה נדרש זמן; פרק זמן של עשרה חודשים הוא סביר לצורך כך, ואינו יכול להיחשב כשיהוי. הוסף, כי אין להתעלם מתרומתו של המערער לעיכוב בירור אשמתו; משנודע לו שמחפשים אותו בקנדה לצורך הסגרתו לארה"ב, בחר להימלט לישראל בתקוה למנוע את הסגרתו או לעכבה. אשר לטענה כי לא צפוי למערער משפט צדק בארה"ב, לאחר שהוגש כתב אישום נגדו בלא שנגבתה גירסתו, ובלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע הסבריו לאירועים המיוחסים לו, צוין, כי המערער קורא לתוך חוק ההסגרה את שאין בו: סעיף 9(א) לחוק ההסגרה עניינו בקיומן של ראיות לכאורה שדי בהן כדי להעמיד את המבוקש לדין בישראל, ובנדון דידן ראיות הקושרות את המערער לעבירות המפורטות מצויות - כך נטען - למכביר. יתרה מכך, כאשר נמלט המערער מארה"ב ומקנדה מנע אפשרות לגבות ממנו גירסה.

הדיון

ו.       בדיון בפנינו חזרו הצדדים על עמדתם בכתב. בא כוח המערער הדגיש, כי הסגרת המערער חרף השיהוי תוביל לפגיעה מהותית ברגשי הצדק בישראל ובזכותו של המערער להליך הוגן. הודגש, כי המערער לא נמלט מרשויות האכיפה, וכי לראשונה נודע לו כי מחפשים אחריו ב-24.2.04, כאשר הגיעו חוקרים לביתו בקנדה. הוסף, כי המערער הוא תושב ישראל, הוא ביקר בארץ פעמים רבות והחזיק כאן נכסים. באת כוח המשיבה הדגישה, כי לא יגרם עוול בהסגרתו של המערער, בין השאר שכן בפיו שגורה השפה האנגלית לאחר שחי שנים רבות בקנדה. הוסף, כי גם מסמכי המוסד לביטוח לאומי מעידים שאין מדובר בתושב ישראל. לבסוף נטען, כי משהודע למערער שמחפשים אחריו בקנדה, ומשלא שב שמה, אף אם לא הסתתר בישראל - מדובר בהימלטות.

הכרעה

התשתית הנורמטיבית

ז.       חוק ההסגרה קובע תנאים להכרזתו של אדם כבר הסגרה, אשר רק בהתקיימם במצטבר ניתן להסגיר אדם (סעיף 2א):

"תנאים להסגרה